<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ה</h1>
<h2>דף ס.</h2>
שלא לאכול דם דכתיב (ויקרא ז') כל דם לא תאכלו, ואמרו רבותינו (ת"כ פר' צו פרשה י' פרק דם שחיטה דף כ') כל דם אסור חוץ מדם דגים בצים וחגבים ודם אדם, דם דגים שכנסו בקרקע אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן, אבל אם יש בו קשקשים מותר, ודם בצים אסור מדרבנן, ודם בצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר, ואם היה על החלבון בלא קשר גם הדם מותר, אך אם נתפשט חוץ לקשר החלבון הביצה כולה אסורה, וכן אם נמצא על החלמון אפי' בלא קשר ויש שאין אוסרין כל הביצה אלא כשנמצא על הקשר אבל שלא על הקשר זורק אתא) הדם, ואם ספק אם היה הדם על החלבון או על החלמון הויא ספיק' דרבנן ולקול', ודם בני אדם (דם שחיט' דף כ"א) אם פירש אסור ואם לא פירש מותר וכדאמרינן בכתובות דדם שבין השינים מוצצו ואוכלו ושעל הככר גוררו ודם בהמה או עוף חייבין עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור, או דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל הזמן שמקלח אבל דם התמצית הוי בלאו גרידה, וכן דם האיברים שפירש אינו אלא באזהרה. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ובספר רבי' ברוך פסק דשלשה דינים יש בדם בצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצ' אסור' בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון אפי' כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם (ש"ע במדינות אלו נתפשט המנהג לאסור כל ביצה שיש בה דם).
